בחדר השירות עמוק בתוך הסל???
מה נהיה איתנו? ככה ביום בהיר מחליט אדם לכתוב משהו שיושב לו על הלב?
קם מתוך שינה ופשוט מספר וכותב מצייר וממחיז או מצלם?
והיה ככה ואמרו את זה והיא סיפרה שההיא אמרה,
וטפו טפו, אל תגידו היא עפה על עצמה,
היי, תגידו אי אפשר לשמור קצת בלב? בשו שו? שאף אחד לא ידע?
למה אתם מיחצנים את הכל מוציאים לכתב את כל מה שיש לכם שם בפנים,
ושופכים על ניירות על מסכים או ממלאים אולמות שנצפה במחשבות שלכם? איפה הכבוד? איפה הצניעות?
באמת???!!!
חשבתם פעם למה אנשים להוטים לכתוב? ליצור?
אומנות, מהי?
אומנות אמיתית היא אומנות שמגיעה מבפנים, עמוק כל כך שהאדם מוכן להתמסר אליה עד כלות,
אומנות זה משהו שאתה מרגיש שיש לך לתת לעולם משהו חדש, משהו עם ערך מוסף, אומנות טהורה
כל כך מתפרצת שאתה מוכן לשלם שייקחו אותה.
אומנות כזו היא הכנה ביותר שאפשר לבקש, היא משנה ובוראת עולמות חדשים.
חשבתם למה אנחנו באים לאירועי תרבות, למופעי אומנות? ועוד מוכנים לשלם על הלא נודע?
כשאנו מגיעים לאירוע מבחינתנו הוא נעלם, הוא משהו חדש, לא ידוע וזה עצם הריגוש שאנחנו מחפשים, משהו שאיננו יודעים מהו, (מקווים לא להתאכזב…)
ושם הנקודה. היוצר שואף בכל זמן היצירה לרגש,
אין מתנה גדולה יותר שקהל יכול לתת ליוצר מאשר להתרגש, לבכות, לצחוק, לצפות, לכאוב,
יוצר שאינו יודע להרגיש באמת, בכנות את הלב שלו, יוצר שאינו בוכה או צוחק ממה שיצר לא יוכל להעביר לקהלו את התחושות הללו,
הן חייבות להגיע אצלו מהנקודה הכי אמיתית והכי עמוקה שלו,
וזו מהות היצירה, ובגלל הנקודה הזו, הוא לא ישקוט ולא ינוח עד שיביא את מסע הגיבור קדימה וישנה אותו, את תפיסת עולמו מי שמשתנה במסע הזה מתחשל, ומי שלא?
נכשל, ויוצא מהמשחק.
יוצרים\ות
כביסה מלוכלכת נשארת בארון הכביסה- כשלא יודעים לגעת בכתמים ולטפל בהם בעדינות הרצויה, ואם גילינו את הנקודה הנכונה, האמיתית,
ניצור, ונתרום רעיונות לעולם טוב יותר.
*גם אי שם, בעידן מחאות, עצומות ומהפכות חברתיות, אינטרנט נגיש ולינקים לכל מה שצריך
מותר לדבר את הכל, ולהציף, ולעורר
רק, ברגישות הרצויה, גם מתוך כאב ורצון לשינוי
זה מתחיל בפנים, בלב, כשבפנים מרגישים את זה,
זה יוצא נכון, מדויק, וכנה.
ולא פוגע באף אחד.
כביסה מלוכלכת חייבת לצאת נקייה רק כשיודעים ולא עושים נסיונות מאכזבים
כי אז, זה מכתים עוד יותר…
