כשאני מגיעה להופעה אני מחפשת משהו שיגע בי, שאצא משם הרבה יותר מטעונת כוחות להמשך החיים, שאצא עם חומר למחשבה עם רגש חזק שבועט בי.
כשאני מגיעה למופע מוסיקלי, מעבר להרמוניה, קולות ורקדניות או לחילופין מסכי ענק אני מחפשת את הבום הזה בלב, את הזמרת, שלא רק תיתן בראש, שלא תיתן רק שואו,
אלא תחזיק את הבמה, את השיר, את הקהל כולו על הכתפיים שלה, ותעביר לי סיפור חזק, שתגיש לי משהו ממנה, שתחשוף את העומק שלה ואת החיבור שלה לסיפור של השיר.
עם זה ביחד מסתבר, מגיעה חבילה שלמה של אפקטים ויזואליים יותר או פחות,
שילוב מעניין של עיבוד מוסיקלי ועיבוד קולי ועוד כמה יכולות פנומנאליות של ריקוד, וקשב לכל הדבר הזה שקורה מסביב וכמובן הקהל-
שיתחבר, שיאהב, שמשהו מתוך כל זה יזוז בלב שלו ויגע בו, בי.
סליחה על זה, אבל יש לי קטע כזה בהופעות שאני באמת, משתדלת ממש ליהנות ואיכשהו מתגנבות לי מחשבות מעצבנות,
כמי שעוסקת בתחומי הבמה איך זה קורה, ומה אני מרגישה מול הזמרת, ומה קורה באוויר? הקהל קשוב או סתם מקשיב, נהנה-
כלאמר מופע בידור וזהו? או מופע עם עומק? בעצם, מה הם לוקחים איתם הביתה…
בואו נדבר רגע על איך זה עובד ומה זה נוכחות בימתית,
מה זה תנועת במה ואיך זה ממש לא קשור ליכולות וואקליות.
חשבתן פעם איך בנאדם כמו ישי ריבו תופס במה? ביננו מה מעניין בו? איש עם גיטרה וטקסטים נוגעים זה אחלה,
אבל היי איך כל זה משרת אותי כקהל במופע? מה קורה בבמה שאני מהופנטת אליה, ורוצה להמשיך ולשיר, ולשמוע, האם הוא ממציא את עצמו מחדש במופע? לא!!
הוא אפילו לא מחליף תלבושת או מסך משוגע, אין לו רקדנים ובכלל הוא לבוש שחור שחור בד"כ:(
זה בדיוק הנקודה. לדעת לתפוס במה, לתת נוכחות בימתית טובה זה-
להגיש שיר מהעומק שלנו, לעמוד נכון על הבמה, ליצור קשר עין, ולספר את השיר, לחבר את הקהל לסיפור שאני מתחברת עם השיר\העיבוד\ או מה שזה לא יהיה.
בסופו של יום כולנו חווים סיפורים בחיים, העולם מורכב מסיפורים-סיפורים… ולכולם מכנה משותף- התמודדות.
איך אני נוגעת בקהל שיושב מולי ופינה ערב כדי לשמוע אותי מחברת אותו לנשמה?
כשאת עולה לבמה לשיר שיר תחפשי איפה הפלייליסט הזה נוגע בך, כשאת מגיעה לאולפן כדי לדבב או לשיר תכווני, תחשבי אותו, תרגישי אותו, אל תציגי אותו, תהיי חלק ממנו.
יש את הנוסחה "המתאמצת" מכירות?
כשאני מגיעה לביים שחקנית ומנסה להכניס אותה לתפקיד לפעמים היא אשכרה לא מתחברת לטקטיקה שאני מנסה לתת לה,
ואז אנחנו מנסות למצוא איזהו קו שמשיק לחיים שלה, אנחנו מחפשות אותה בסיפור הזה, מנסות להתחבר לדמות\סיטואציה מהחיים שלה ולהחליף דמויות,
ככה אחד על אחד עובדים עד שזה קורה.
וזה קורה, וזה כל כך מרגש הרבה סיפורים יש לי על כאלה שהטקטיקה הזו קודם כל שינתה להן את החיים,
אין כמו הסיפוק הזה אין על ההרגשה הזו!!!
אי אפשר בפוסט אחד להקיף את הכל,
אז רק טעימה ממה ששחקן- או זמר לצורך העניין עובר כדי להצליח להעביר את הסיפור שלו-
חלק מעבודת הבמה\ האומנות של להעביר את מה שיש בי וצועק לצאת לעולם בדמות שיר\ משחק\…
היא חשיפה אישית עד כדי כאב, זה כנות קשוחה, זה לפתוח את הלב, את החיים בלי לחשוב ולהתבייש מול הקהל, וזה קשה.
בטח אתן מזדהות עם הבנות שמגיעות "צרודות" אל האולפן,
כמה קשה להן לשיר ולהתכוון? כמה טייקים צריך? בהרבה מקרים הן צוחקות או טוענות שהן חולות, ושלל תירוצים,
מאחורי כל זה עומד הפחד להיחשף- מול טכנאית שאני לא מכירה, חשש מביקורת מגיע מאותה נקודה- כי לא לכל אחד נותנים כרטיס ביקור ללב…
גם אם היא בימאית, טכנאית קול, או קהל…
בנימה אישית אחת החברות שלי טוענת שאת כל מה שעברתי בחיים אני מגלמת בסרטים שאני משחקת\ כותבת זה שקוף:( פאדיחה, אבל היא צודקת…
עברתי דיכאון אחרי לידה לפני כמה שנים, ושיחקתי באחד הסרטים אישה שאין לה ילדים. והסיפור שלי לגמרי עבר שם, הכאב, הקושי, ההכלה של עצמי מול עצמי… נשים יצאו עם דמעות,
והתפלאתי, מבחינה הפקתית ומבחינת הבימוי זה היה גרוע! סורי היא מפיקה מתחילה אפשר להבין אותה. הלוקיישנים לא משו, התלבשנו והתאפרנו לבד אימאלההה
ובכל זאת- זה נגע באיזה נקודה רגישה אצלי וכמובן זה קרה גם לקהל. ומבחינתי עברתי את התפקיד עם כל מה שהרגשתי מבואסת בקטע הזה…
בקיצור, ואולי יום אחד אכתוב על זה פוסט, בנתיים, אני בעיקר רוצה לאמר לך-
את עולה על במות? רוצה לעשות את זה בענק, שזה יהיה הרבה יותר מפרנסה, חוויה, או וואטאבר? רוצה שזו תהיה שליחות שנוגעת בלבבות? לכי ללמוד איך לקדם את זה.
איך לעלות על במה וליצור אווירה, איך לעמוד ולגרום לקהל להרגיש את השיר, לרקוד או להיות חלק ממה שאת עושה בערב הזה זה לא סתם מופע של רקדניות ומסכים זו את!!!
את נמצאת בסנטר של המופע את זו שמעבירה לקהל את כל מה שתרצי שיצאו ממנו זו עבודת קודש ולימוד היא צריכה.
הרבה לפני הווקאליות, שהיא חשובה בפני עצמה אגב, וההפנינג מסביב שרק תורם לאווירה…
אבל את הזמרת או הדואט שאת נותנת עם קולגה, קשר העין עם הקהל, המקום שאת נותנת לקהל להיות בתוך המופע שלך, כל זה חייב להיות מדויק ונכון,
בקיצור,
פרפורמנס, ההגשה והביטחון על הבמה נרכשים עם עבודה ולימוד
את תיהני להופיע, להתרגש, ולהיות בטוחה במה
שאת נותנת לקהל שלך את התחושה החזקה הזו
שהן יצאו עם מטען ביד אי אפשר לכמת או להסביר…
